גם הפוסט הזה, כמו פוסט השירותים הציבוריים, פורסם לראשונה אי שם בשנת 2010. נכון להיום עבר עריכה קלה והרי הוא לפניכם, חדיש חדש ומחודש:
יום כיפור בפתח, וכולנו, צדיקים אחד אחד, יוצאים במסע מפרך של סליחות, אם ברצינות, אם בצחוק, אם במכוון ואם בנשימה אחת אומרים סליחה ובנשימה אחריה לך תזדיין וסליחה שהכרנו.
יש כל מיני סוגים של סליחות. אני פה כדי לעזור לכם להבדיל ביניהם:
סליחת נימוסין
סוג נדיר אצלנו בלבנט. הסגנון מעט אירופאי ופחות מאפיין את הישראלי הממוצע. גם הסוג הזה מחולק לשניים:
*סליחה שלפני – למשל: "סליחה, אפשר לצבוט לך בישבן?"
*סליחה שאחרי – "אופס, לא התכוונתי לחפון לך את השד, סליחה"
סליחה צינית
את הסליחה הזאת אפשר לזהות לפי ה"באמת" שמוצמד לה: "סליחה באמת". בד"כ נוסף טון דיבור עוקצני, למשל "ממש מתנצלת שלא כיבסתי לך את תחתוני המיקי-מאוס שיהיו מוכנים לנופש הזוגי הרומנטי שלנו בצימר, סליחה באמת".
כמובן שמבקש הסליחה מבקש רק לעקוץ את בן שיחו, וזוהי דרך מעט מתורבתת יותר לתגובה מתבקשת, כמו למשל סטירת לחי.
סליחה פולנית
קצת מזכיר את הסליחה הצינית אבל בהקצנה מוגזמת מאוד. מבקש הסליחה נוטה להתנצל על הולדתו וקיומו בעולם ומאשים את עצמו בצרותיהם ותחלואיהם של הסובבים אותו עד כדי גרימת ייסורי מצפון כבדים לכולם וחשק עז להתאבד.
סליחה של ילדים
ילדים נמצאים בתהליך למידה כדי להבדיל בין טוב ורע והטעויות שלהם מתקבלות על הדעת פחות או יותר. לצורך החינוך, אחד ההורים מאלץ אותם להגיד סליחה. למשל: "סליחה שעקרתי לך את כל השתילים החדשים בגינה" (מבוסס על סיפור אמיתי, הילד כאפות של השכנים שהחליט לפתוח חזית נגד אמא שלי).
*יש לציין שניתן לראות את סוג הסליחה הזה גם אצל זכרים בוגרים.
סליחה מאולצת
את יודעת שאת צודקת במיליון אחוז אבל את גם יודעת שצריך לסיים את הריב הזה מתישהו כי כבר 2 בלילה וצריך עוד לעשות מייק אפ סקס ולקום בבוקר לעבודה. אז את מתנצלת "סליחה שאמרתי שקפטן אמריקה לוקח את וולברין באחד על אחד, לא התכוונתי"
או, אם זה אתה הצודק: "סליחה שקראתי לך חופרת, זה לגיטימי לבקש ממני 16 פעם ביום להרים את השטיחון באמבטיה".
סליחה גלובלית
בשמי ובשם שאר בני מיני, הוירוס האנושי על פני האדמה: סליחה כדור ארץ יקר על ניצול היתר של משאבי הטבע, השמדת בעלי החיים, זיהום האוויר, טינוף הסביבה ובכלל על היותנו קטליזטור משוכלל להשמדת הכוכב.
*הכוכב בתשובה: "סליחה, מי אתם? לא סופר אתכם בכלל, כמו את הדינוזאורים פעם, תכף מחליף אתכם במין שולט חדש, נראה לי שהכרתם כבר – ג'וקים."
סליחה פוליטית
אין כוונת חרטה טהורה מאחורי הסליחה הזאת. מתרחשת בעיקר אחרי חפירות ציבוריות מוגזמות או פאדיחות בסדר גודל ארצי ובינ"ל:
"סליחה שנכנסנו לך לוורידים בר רפאלי / נינט / גאולה אבן / מורה שמצטלמת בעירום (ותודה על הרייטינג)"
"סליחה שהרגנו אזרחים חפים מפשע (ותודה על הרייטינג)"
"סליחה שקבעתי עם שתיכן באותו יום, מקום ושעה (ותודה על הדייטינג)"
סליחת לצאת ידי חובה
מנהג תרנגול הכפרות + צום יום כיפור, אלו סליחות לצאת ידי חובה.
כן, זו דעתי הנחרצת בעניין, אני לא מאמינה בטקסים פרימיטיביים כמו התעללות בחיה או הרעבה עצמית לצורך כפרה על חטאים. אני כן מאמינה שבתור בני אדם אנחנו צריכים לדעת להבדיל בין טוב ורע, וגם אם מעדנו, פשוט לבקש סליחה ולכפר נקודתית.
נורא נוח כשאפשר לחטוא כל השנה, להיות חרא של בן אדם ואז לשחוט תרנגולת ולא לאכול 24 שעות.
סליחה מהלב
התירוץ הכי בנאלי ועלוב לטעויות שלנו, הוא שאנחנו אנושיים. התירוץ הזה נכון באופן חלקי. אנחנו עושים המון טעויות, כל החיים לומדים ובדרך פוגעים במתכוון או שלא, באנשים רבים, כשרובם המכריע אלו האנשים שהכי אכפת לנו מהם, והפוך. ככה זה, נוח להוציא את החרא על הקרובים לנו והם ימשיכו לקבל אותנו כמובן מאיליו.
אני רוצה להתנצל, באמת מכל הלב, בפני כל מי שאולי פגעתי בו בדרך כזו או אחרת.
אני לא משוגעת על קלישאות, הן בד"כ גורמות לי לתחושת בחילה, אבל בכל זאת:
לטעות זה אנושי. לדעת לבקש סליחה זה אנושי מתקדם אבולוציונית.
לדעת לסלוח זו הגדולה האמיתית.
אל תנטרו טינה זה עושה סרטן.
ועכשיו תסלחו לי, אני ניגשת לבשל ליום כיפור, אני לא צמה (זו הייתה דוגמה לסליחת נימוסין, אני לא באמת מצפה שתסלחו לי על זה, אני הרי בן אדם טוב).
בכל מקרה, מי שמתעקש לצום, צום קל.
מי שלא, בתאבון.
לכולנו: יום כיפור שמח!
כפרה עליכם 🙂
