מאת: דפנה שם טוב
דונלד וודס ויניקוט (Donald Woods Winnicott), רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי נודע, עסק במחקר ובטיפול ילדים. הוא הביא אל עולם הפסיכולוגיה את הטיפול בילדים באמצעות משחק וניסה לעמוד על הסיבות, הנסיבות והגורמים שבעטיים מתפתח ילד בריא בנפשו וכן על הנסיבות והגורמים שבעטיים מתפתח ילד שנפשו פחות מאוזנת.
הוא גילה שלאם יש השפעה מכרעת על התפתחותו הנפשית והמנטאלית של הילד, אך היו אלו ימים שבהן נשים נטו להישאר יותר בבית על מנת לגדל את הילדים. ויניקוט דיבר על "אם טובה דיה" אולם כיום אנחנו כבר יכולים לדבר על "הורות טובה דיה" כי אבות לוקחים אף הם חלק פעיל יותר בגידול הילדים וישנן גם משפחות שבהן יש רק 2 אבות ואין אימהות.
השיטה של דונלד וודס ויניקוט
אליבא דה ויניקוט לתינוק כתינוק אין כמעט קיום עצמאי, בראשית חייו התינוק הוא חלק מיחידה הוליסטית אחת: הורים-תינוק. כלומר, כל מה שמתרחש קורה בהקשר של אותה יחידה ולא בתוך נפשו של התינוק בלבד. על כן, תפקידם של ההורים בעיצוב נפשו של התינוק הוא חשוב כל כך ואף יקבע את מהלך חייו הבוגרים של אותו תינוק.
לשיטתו של ויניקוט, כהורים אל לנו לשאוף לשלמות, זו בלתי מושגת. הוא מדבר על אימא טובה דיה, ובמקרה שלנו הורות טובה דיה כמודלים מציאותיים וברי יישום אשר אליהם הורים צריכים לשאוף ולחתור.
הורות טובה דיה לעומת הורות שאינה טובה דיה
הורות טובה דיה: זה הורה תומך, מעניק חום ואהבה, מדריך, מפרגן, מעודד עצמאות אך גם תוחם גבולות ברורים.
הורות טובה דייה היא הורות שמתאימה את עצמה לצרכיו של התינוק, קשובה ונענית לו. זוהי הורות מעניקה, מחזקת, מאתגרת (במידה) ומעודדת שעם הזמן ועם התפתחותו של הילד משחררת אחיזה' ומאפשרת היפרדות ועצמאות. הורות כזו תוליד ילד עם חוויית מסוגלות, עם דימוי עצמי גבוה ועם תחושת ערך, או כפי שויניקוט כינה זאת: ילדים אלו יפתחו "עצמי אמתי אותנטי".
הורות שאינה טובה דיה: זה הורה שתלטן, מזניח, מאשים, כופה, חונק, ותרן, מסרס, מכה, מתעלם, אדיש, דוחה את הילד או נמנע ממנו.
על פי רוב הורות שאינה טובה דיה היא אינה תוצר של רוע או כוונות זדון כי אם תוצאה התנהגותית שיכולה לנבוע ממספר רב של סיבות, כך למשל: הורה שלא היו לו הורים טובים דיים יטה לפתח הורות שלילית, חוסר ידע בנושאי הורות, הורה לא מוסרי או הורה שרואה בילד שלו שלוחה של עצמו ולא יחידה עצמאית (קשר סימביוטי). אך גם סיבות נוספות כמו חוויית אובדן, מלחמה, טראומה, שואה, נידוי, תאונה וכו' יכולים להוביל להורות שאינה טובה דייה.
הורות שאינה טובה דיה למעשה לא מאפשרת לתינוק לפתח עצמאות, סקרנות ותחושת מסוגלות. תינוקות שגדלים בסביבה שאינה טובה דיה יחוו את העולם כמפחיד, חודרני, פסימי, חסר צדק, חסר ארגון או כפי שויניקוט כינה זאת: ילדם אלו יפתחו "עצמי מזויף".
הורות טובה דייה – הלכה ומעשה:
ילדים באים לעולם ללא מדריך למשתמש או הוראות הפעלה, רובנו פועלים כהורים על פי אינסטינקטים, ניסיון קודם וידע שהצלחנו לצבור. גם לא יצאה מהדורה רשמית של "התנ"ך לגידול ילדים בריאים בנפשם", ואולי טוב שכך, כי אם היה לנו כזה ספר סביר מאוד להניח שכל הילדים היו יוצאים בדיוק אותו הדבר.
הבשורות הטובות הן שלמרות שאין תנ"ך לגידול נכון של ילדים יש כמה מרכיבים שאם הם נוכחים בהורות הם יביאו להתפתחותו של ילד ואחר כך למבוגר בעל נפש בריאה ומאוזנת יותר. רכיבים אלו הם דינמיים, משתנים ומתפתחים יד ביד עם התפתחותו והתבגרותו של הילד.
גיל 0 – שנה: בשלב זה המגע, החום, הליטוף והאהבה חשובים עד מאוד. בשנה הראשונה לחיי התינוק ההורים חייבים לספק את כל צרכיו הבסיסיים מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא יכול. צריך לדאוג לביטחונו ולבריאותו וכן לשחק עמו.
גיל שנה – שנתיים: בשלב חיים זה חשוב שההורים יעודדו את הילד, יתחילו לתת לו חופש לחקור ולגלות את העולם, יתלהבו מהניסיונות שלו ויראו לו כבוד.
גילאי 2-5: בשלב ההתפתחותי הזה על הורים לבנות את הערך העצמי של הילד. כבר יש לילד מטלות ומשימות, אפשר לעזור לו ולהנחות אותו וכדאי לעודד עצמאות. בשלב זה הילד כבר מפתח "אגו" – תחושת עצמי ומומלץ לתת לילד תחושה שהוא בעל ערך, מוצלח. בנוסף, תפקידה של הסביבה גם להעצים את הילד.
גילאי 5-8: בשלב זה לילד כבר יש מערכות יחסים, הוא מתחיל להכיר בזולתו ובאחר לכן חשוב מאוד להדגיש את השותפות, הדאגה לזולת ואת הנתינה. בשלב זה גם מתחילים להסביר לילד על טוב ורע, על ערכים ועל אמת ושקר – אך גם אם הילד משקר אין צורך לשפוט אותו, רק להסביר לו בשפה שלו על הערכים של עולמנו, על צדק, על חוק וסדר. בתקופת חיים זו הילד יתחיל לפתח מוקד שליטה (חיצוני – "דברים קורים לי ואין לי שליטה גדולה בחיי", פנימי – "אני שולט במה שקורה לי ומנווט את חיי") וכן יתחיל לפתח תפיסת עולם ערכית.
גילאי 8-12: בשלב הזה חשוב שההורים יחנכו לעצמאות, לשיפוט עצמי ולחידוד ההבחנה בין טוב לרע. לילדים בגילאים האלו כבר יש טעם אישי, יש תובנות פנימיות, ה"אני" שלהם מתחיל להתגבש וכבר יש להם תחביבים. כהורים עלינו לעודד אותם לפתח תחומי עניין בהתאם להעדפותיהם האישיות גם אם הן לא ממש לרוחנו. יש לתת מקום לתחושות האישיות שלהם ולחוויות הסובייקטיביות שלהם.
גילאי 12-18: בשלב זה כבר מדובר באדם בוגר בהתהוות. מתחילה הבשלות המינית, הנטיות המקצועיות מתחילות להתגלות, אובדת התמימות ומתחיל קצת בלבול. צריך לכבד את המתבגר המבולבל מצד אחד ולהוות מקור סמכות מן הצד השני. זה הזמן להיות המורה הרוחני של המתבגר, לשים גבולות אך גם לעודד התפתחות אישית, התנסויות, לעזור לפתח את הכישרונות שטמונים בילד ואת חלומות שלו. כהורים עלינו להיות שם עבורו כשהוא חווה אכזבות וכישלונות וללוות אותו בדרכו הייחודית לממש את עצמו.
נסיים עם כמה עצות שימושיות להורים ולהורים שבדרך:
- בגילאים 5-8 הקפידו לבלות עם הילדים גם בנפרד, יום בילוי עם כל ילד.
- כאשר הילד עושה משהו טוב, הכירו תודה על כך – זה חיזוק חיובי חשוב.
- שמרו על שגרת מסורות משפחתיות – זה מעצים את המשפחה, תורם ליציבות ומעשיר את נפשם את הילדים.
- ספרו לילדים על הניסיונות שלכם, על הבחירות שלכם, על תהליכי קבלת ההחלטות שלכם- כדי שיוכלו ללמוד על תהליכים אלו. אך שימו לב, אל תיטעו בהם את הפחדים והחרדות שלכם, היו פתוחים, קשובים וחיוביים עד כמה שניתן.
- דברו איתם על סיבות ותוצאות, על השלכות של התנהגות ועל הרגשות שיש להם אך גם לזולת.
- זכרו שילדים לומדים המון מחיקוי, לכן אל תשכחו שעליכם לשמש דוגמה אישית, מודל לחיקוי, כי נאה דורש ונאה מקיים.
- הקפידו לשחק עם הילדים, עודדו את הסקרנות שלהם, חזקו את המאמץ וההשקעה שלהם ולאו דווקא את התוצאות וההישגים.
- תאזנו בין הענקת ביטחון לבין הקניית ההבנה שהמציאות לא תמיד יציבה ובטוחה.