הצילו: ציורי קיר לילדים בכל הבית

ציורי קיר לילדים

אף פעם לא הבנתי בעלי דירות שמתנגדים נחרצות להשכיר לאנשים שיש להם ילדים או חיות מחמד. אפשר לחשוב שאנשים מגדלים בבית גורילות משולחות כל רסן או ילדים שנחשפו לקריפטונייט ויכולים לשבור קירות בהינף יד תמים. בדיוק בגלל אנשים כאלה, עדיף שתהיה לך דירה משלך כשאתה מקים משפחה, או אפילו כשאתה מבין שחייך לא יהיו אותם חיים בלי נוכחותם של יצורים פרוותיים ומכשכשים. היום אני קצת מבינה, לפחות את בעל הדירה שלי.

הכתובת הייתה על הקיר, הרבה לפני שכל הקירות בבית התכסו בקווים ובצבעים. גל שלנו מצייר הכי יפה בכיתה ואולי בכל בית הספר. הוא הולך לשיעורי ציור מגיל שש ומבקש מרצונו החופשי שניקח אותו למוזיאונים. לא פלא אם כן שהוא ביקש כמתנת יומולדת לגיל 10 ציור קיר ענק בחדר שלו. זוגי ואני שמחנו על הרעיון המקורי וחקרנו יותר לעומק את התחום של ציורי קיר לילדים. החלטנו שנחכה עם המתנה הזאת לדירה משלנו שנקנה בתוך שנה. חשבנו שזה יהיה קצת חבל להשקיע בדירה השכורה והזמנית שלנו. בארוחת הערב סיפרנו לגל שנשמח לקנות לו כל מתנה אחרת שיחפוץ בה, אפילו טאבלט חדש ומגניב או סמארטפון מתקדם, אבל זה לא הגניב אותו במיוחד. הוא כבר היה נעול על ציור קיר של כל גיבורי העל האהובים עליו: ספיידרמן, סופרמן, קפטן אמריקה, הענק הירוק ועוד. הוא רצה את כל הגיבורים בציור קבוצתי על הקיר שלו. באיזשהו שלב הוא הלך לחדר שלו עם ראש מורכן וישב שם בשקט למשך כל הערב.

במהלך היום אני וזוגי דיברנו על כך שאולי בכל זאת נוכל למצוא אופציה זולה ויצירתית יותר להוציא לפועל את מתנת היומולדת הציורית. גל הרי ילד מוכשר, מצייר יפה, אולי נצייר אתו ביחד את הציור?  זו יכולה להיות חוויה מעניינת לכולנו ובשנה הבאה כבר נביא אמן מקצועי שיעשה את זה בחדר שלו בדירה החדשה.

כשחזרנו הביתה גילינו שמישהו הקדים אותנו, וגם הצליח כמעט לעלף אותנו במקום. כשנכנסנו לסלון הבחנו בבלגן עצום, כתמי צבע מרוחים על המרצפות ועל הספות, ועל הקיר – ציור ראשוני אך לא רע בכלל של סופרמן. בנסיבות אחרות היינו אפילו מתפעלים מהכישרון, אבל עכשיו מיהרנו לטייל בבית כדי לראות מה קרה בשאר החדרים – על הקירות במטבח צוירה אשת החתול, שצבעה השחור הטרי נטף לכיור ולארונות המטבח. בשירותים חיכו לנו אקס מן ותור. בחדר השינה שלנו טפטף על המיטה ספיידרמן, ובחדר של הילד בין קולאז' של שלל הדמויות ישב מקופל על הרצפה ילד אחד, גמור מעייפות וספוג בדמעות.

לא ידענו אם לצחוק או לבכות או לכעוס. לא ידענו מאיפה להתחיל לנקות, אבל דבר אחד ידענו, יש לנו עכשיו ציורי קיר לילדים בכל הבית – אולי עד שנעזוב ונצטרך לצבוע את כל הקירות מחדש – לפחות נפתח בבית מוזיאון קומיקס?

כתיבת תגובה