מכירים את הימים האלה שאתם פשוט "נופלים מהמיטה"? לא באמת צריך לקום מוקדם לכבוד משהו, יום שבת למשל, ובכל זאת – 6 בבוקר, בום, התעוררתי, מת העולם אני לא מצליחה לחזור לישון.
מתהפכת ימינה, מתהפכת שמאלה, מתהפכת חזרה ימינה, מסננת קללה וקמה להתחיל את היום.
מה עושים??
פיפי + צחצוח שיניים – צ'ק
קפה – צ'ק
מה עכשיו? הבנזוג ישן ואין לי לב להעיר אותו (כמו כן אני עדיין מעוניינת להישאר בזוגיות הזו), משעמם לי ואין לי חשק לבהות בשום מסך… יאללה החוצה. כל הלילה ירד גשם, עכשיו השמש מבצבצת והיום נראה יפה ורענן. לקחתי את המצלמה שלי ויצאתי לשוטט בחצר. דוגמנים פוטנציאליים: חתולים, עצים, עלים, נמלים וציפורים.
יאללה נתחיל.
חתולים הם אובייקטים נהדרים לצילום. חמודים ופוטוגנים. לרוב זזים מהר והמצלמה שלי, מה לעשות, רק כאילו מקצועית אז יש כאן אתגר, אבל משהו תמיד תופס.
הדוגמנים המובילים בתמונות הם רביעיית גורים (די גדולים כבר) שלפני מספר חודשים פשוט הופיעו לנו בחצר ביחד עם האמא. לא היה לנו לב לגרש אותם, כמובן, אז כל המשפחה אצלנו. כמו כל גורי החתולים הם שובבים נורא ומתרוצצים מסביבי בחצר כאילו יורים אותם מתותח, טסים בין העצים ומדי פעם עוצרים קצת כדי לחייך למצלמה. שמות הגורים, שני זכרים ושתי נקבות: אנטוניו, בנדרס, סיסי וג'ס.
שניים נוספים שנכנסו לתמונות הם סטואי השמן וסבטה העיוורת (אין לה מושג שצילמתי אותה אבל לא יפה לצחוק על חתולים עיוורים).
ג'ס ובנדרס מדגמנים עץ בשלכת.
אנטוניו (הלבן) ובנדרס (הג'ינג'י) מחייכים כל אחד בתורו למצלמה.
סיסי בתנוחה ינשופית על העץ, אנטוניו טומן את ראשו בדלי, בעוד סטואי השמן בוהה בחלל וחושב על אוכל.
סבטה העיוורת, למרות שהיא עיוורת, לא מוותרת על טיולים יומיים בחוץ. לא ברור איך היא מדמיינת את המציאות מסביבה, אבל דבר אחד בטוח – היא משתלבת בה נהדר ומסתדרת מצוין.
יש את העצים האלה שנכנעו לצמחים טפיליים מטפסים, מה שיוצר סבך קריפי של סרטי אימה. החתולים מתים על זה.
יצא לכם פעם לחבק עץ? האמת שזה דבר נפלא. קשה להסביר, אבל יש בזה משהו פסיכי, לא רק ברעיון של לחבק עץ. חייבים לנסות בשביל להבין במה מדובר. מבחינה אנרגטית, יש שם משהו מאוד עוצמתי, בחיי. מוזר ככל שזה נשמע, כולם יכולים לקפוץ לי, לחבק עץ זה מגניב!!!
בלי קשר למשיכה שלי לעצים, אני חושבת שהם מאוד יפים. אין שני עצים זהים כשם שאין שני בני אדם זהים. כל עץ הוא עולם ומלואו, כל עץ חי בסרט שלו וכל אחד אומר משהו אחר.
חוץ מזה שהם יפים נורא ומשתלבים מהמם בנוף הסתווי האפרפר המעונן חלקית.
אולי זה רק אני, אולי זה רק נדמה לי, אבל בכל עץ אפשר למצוא דמות שמזכירה משהו אנושי (לא סתם מקימים אותם לתחייה בכל סרט פנטזיה הוליוודי ממוצע).
כמו בעצים, גם בעננים תמיד יש מלא צורות ודמויות, נחמד לצלם אותם אבל תמיד עדיף לבהות. בכל זאת, הם זזים.
לא פעם יצא לי לראות עצים שעושים יוגה. כמו אלה למשל.
או עץ שר אופרה.
ואיזה יופי זה כשהשמש מבצבצת מבעד לעצים.
או זורחת לעצי הדקל מהתחת. ואיזה מקסים זה מקל עם טחב על אדמה רטובה עם עלים.
עם הציפורים היה לי אתגר אמיתי, לא הייתי ממש באנרגיה של לרדוף אחריהן עם המצלמה על הבוקר. ואז העורב הזה עבר מעלי בטיסה ומשהו הצליח לקרות שם. אז להלן הנציג שלנו להיום ממשפחת העופות.
אה, כן, הבטחתי נמלים!
האמת שהכל התחיל מהנמלים. הן היו המצולמות הראשונות. התהלכתי לי בחוץ, האדמה מהודקת אחרי הגשמים של הלילה, ופתאום קן נמלים בשיא יום העבודה כאילו לא שבת בבוקר. שקט מסביב, כולם עוד מכורבלים במיטות, והנמלים מרביצות עבודה. בכל זאת, יש הרבה חול לפנות החוצה.
לנמלים הקדשתי סרטון וידאו שממחיש עד כמה המונח עולם ומלואו יכול להיות בכל גודל ובכל צורת חיים. יש להן שם את הבית שלהן שהוא כל העולם שלהן.
בתוך העולם שלי, הן משהו כל כך קטן וזניח, כמעט בלתי נראה וכמעט שלא קיים. אבל הקדשתי להן זמן מה, התבוננתי והתרשמתי עמוקות.
הזכירו לי אתר בניה לכל דבר, עם מנהל עבודה שאומר לכולם מה לעשות ומלא פועלים שסוחבים משם לפה ומפה לשם. יכולתי כמעט לדמיין אותן עם קסדות קטנות, אפודים ואחת ערסית שמפעילה מנוף ויושבת במזגן עם סנדוויץ' וסיגריה.
היה מגניב.
